<h1>ראב"ן סימן שכ"ג</h1>
<h2>דף סו.</h2>
ותורת היולדת בזמן הזה דנהוג נשי ואחמירו עלייהו בספק זבות בראייה אחת וגם היולדת בספק יולדת בזוב וצריכה ז' נקיים מדם דדילמא חזאי ראייה אחת בשופי קודם לידה והויא בה ספק זבה וצריכה ז' נקיים כדר' זירא [ס"ו.], ואי חזיא כל ז' לזכר או י"ד לנקיבה לא טהרה לבעלה עד שתפסוק (מ)ז' ימים מדם אח"כ ואפילו אם פוסקת ד' או ה' ימים וחזיא לא סלקי לה עד שתפסוק ז' רצופים נקיים מדם דכתב בזבה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר אחר [אחר] לכולן [ל"ג:] שלא תהא טומאת זיבה דהוא דם מפסקת ביניהון, ומיהו אם פסקה יום ראשון לזכר או לנקיבה ולא חזא תו סלקי ליה ספורין דידה דימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת לידתה זיבתה, דלידה אינה סותרת בזיבה דתניא [ל"ז.] ר' מרינוס אומר לידה בלא דם אינה סותרת בזיבה, ואיבעיא להו מהו שתעלה לספירת זיבה ימי לידה שהן בלא דם אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה רבא אמר [אינה] סותרת ועולה, והילכתא כרבא. ולאחר שתפסוק ז' ימים מן הדם וכלין ז' לזכר וי"ד לנקיבה אם טבלה מותרת לבעלה עד מ' לזכר ופ' לנקיבה אפילו רואה דימי טוהר הן, ואם פסקה שבוע קמא לנקיבה ועברה ספורין לזיבה אפילו חזיא כל שבוע בתרא ושפעה מתוך י"ד לאחר י"ד דלא פסקה אם טבלה, דהילכתא כוותיה דרב דאמר [ל"ה:] מעיין אחד הוא והתורה טימאתו עד י"ד לנקיבה וז' לזכר והתורה טיהרתן אחר ז' ואחר י"ד. ורובה דעלמא כהני דלא מנו נקיים ליולדת אלא אחר ז' לזכר מטהרי לה דלא מספקי לה בספק זבה, ונראה לי דמן חכמים הראשונים הורו כן וסברוה מהכא [ס"ו.] דאדבריה רבא לשמואל מר ודרש קישת שנים ולשלישי היפילה תשב ז' נקיים קסבר אין הנפל מטהר את קישויו ואין פתיחת הקבר בלא דם והו"ל ג' ראיות והויא זבה וא"ל רב פפא לרבא מה איריא קישתה ב' ימים אפי' משהו בעלמא דהא א"ר זירא בנות ישראל החמירו על וכו' א"ל אמינא לך אנן איסור זבה גמורה דאורייתא ואת אמרת לי זבה ספק שהיא חומרא בעלמא שהחמירו עלייהו היכא דאחמור אחמור והיכא דלא אחמור לא אחמור, ומפרשי לה הכי היכא דאחמור כגון בנידה אחמור וצריכה נקיים, ביולדת דלא אחמור [לא אחמור] וא"צ נקיים מספק אלא בג' ראיות. ולא נהירא פירושא הדא דהאמר ר' זירא בנות ישראל וכו' כל היכא דרואות בין בלידה בין בנידה, והכי פי' היכא דאחמיר כגון בראיה א' בלא קושי אחמיר וצריכה נקיים היכא דלא אחמיר כגון בראיית קישוי ליישב ז' נקיים לא אחמיר ולא אמרינן שתהא זבה ספק בראייה אחת של קישוי, ולא מצית למיפרך מאי איריא קישוי ב' ימים אפילו בקישוי משהו דלא אחמור בקישוי משהו, ומיהו אנן השתא משום דילמא חזאי בשופי בלא קישוי ראייה אחת מספקינן לה ליולדת בזמן הזה הויין ספק זבות בין נידה ובין יולדת, כי פסקי מדם צריכי ללבוש בגדים לבנים ואף למפרס סדין לבן על ערסייהו כדי להבחין שיהיו להם נקיים דאי לא דילמא חזאי [ב]נקיים ולאו אדעתייהו וליכא נקיים.
